בקשת חנינה

בקשת חנינה – מתי וכיצד אפשר לעשות את זה

אחד הרעיונות החשובים ביותר במשפט, זה רעיון החנינה. מדובר במושג שקיים בעולם המשפט כמעט בכל מדינה, כשבכל מקום משתמשים בו בצורה אחרת. 

רעיון החנינה אומר דבר פשוט, זכותה של המדינה או נציג מטעמה על פי חוק, להעניק חנינה לאסירים מסוימים בהתאם לנסיבות. זה יכול להיות מטעמי גיל, מצב רפואי, מצב נפשי, מצב משפחתי, זה יכול להיות בגין סוג העבירה, התקופה בה היא בוצעה ועוד. 

במדינת ישראל כידוע, מי שמחליט האם לספק חנינה הוא נשיא המדינה. קיימת מחלקה במשרד המשפטים, מחלקת החנינות, אליה מגישים בקשת חנינה, הבקשה יכולה להיות מוגשת על ידי האסיר עצמו או על ידי גורמים מטעמו, המחלקה אוספת את החומר לגבי אותו אסיר והעבירה שהוא ביצע, היא כותבת חוות דעת והנשיא רשאי להחליט האם לקבל את חוות הדעת או לא. 

בדרך כלל נשיאים בוחרים לחון אסירים בנסיבות מסוימות, למשל, אם מדובר בכאלה שישבו זמן רב בכלא ואינם מהווים עוד איום ציבורי, אסירים שברור לכל שהם השתקמו ומהווים חרטה (חלק משמעותי ברעיון של חנינה זה שהאסיר יקבל אחריות על המעשה שהוא ביצע ויביע חרטה), כמו כן על אסירים שביצעו עבירות מסוימות בתנאים לא רגילים. מרבית הנשיאים, למשל, מסרבים לחון אסירים שביצעו עבירות מין, אלימות ועבירות דומות. 

מה צריך לדעת לפני שמגישים בקשת חנינה

יש כמה דברים שצריך לדעת לגבי בקשה לקבלת חנינה מנשיא המדינה. 

ראשית, ברוב המקרים בקשה שמתקבלת לפני ביצוע המאסר, תידחה. היו מקרים מסוימים (למשל בפרשת קו 300) שהנשיא נתן חנינה עוד לפני קבלת העונש וביצועו מסיבות שונות. על פי רוב זה לא קורה. 

שנית, בשביל להגיש בקשת חנינה, יש לעבור תקופה מסוימת במאסר, במהלך תקופה זו, רצוי מאוד להתנהג לפי הכללים, לעבור תהליך שיקום, להביע חרטה וצער על המעשה ולהוכיח שאין בכוונת האסיר לחזור על המעשה שנית. 

שלישית, סביר להניח שאם מדובר באסיר שקיבל חנינה פעם אחת וחזר לכלא, הרי שבקשתו בפעם השנייה תידחה. 

ארבע, מומלץ כמובן לעבוד עם עורך דין על הגשת הבקשה ולא יזיק גם לעבוד עם גורמים שיכולים לייצר לחץ ציבורי בעניין.